סטף ואבותיו
סטף, כמו יוקיץ', שחקן ייחודי מאד בעיני, והבירור הגנאלוגי העלה ארבעה אבות, אב בונוס, וכמובן אח אחד.
ראשית נציין כי גם על פי חוקיו המחמירים של הפורמט שלנו, סטף אכן נחשב לבנו של דל קרי, בעיקר בזכות הקליעה משלוש, המצוינת אצל שניהם, כמו גם אצל סת'. למעשה, סטף הודה שבמשחקי HORSE, ("חיובים", בעברית עתיקה), בחצר ביתם, סת' בדרך כלל גבר על אחיו הגדול. אבל זה לא רק הכישרון הגנטי אלא גם היתרונות הסביבתיים – העובדה שסטף וסת' גדלו לאב שהיה שחקן מקצועי בעצמו, הקנתה להם מגוון הזדמנויות, תמריצים, ו…נכון, לגיטימציה… להשקיע בכדורסל בכלל ובקליעה בפרט.
ועם זאת ברור שסטף, להבדיל מדל ומסת', הוא הרבה יותר מ"צלף שלשות". אחד ההבדלים בינו לבין "צלף שלשות", הוא התנועה הבלתי פוסקת שלו, שמתאפשרת, בין השאר, מכיוון שהוא קולע מצוין מתנועה. במובן זה, ולא רק בו, סטף מזכיר, לי לפחות, את רג'י מילר, וגם סטף עצמו מציין את רג'י שוב ושוב כשחקן שהשפיע עליו.
סקירת היילייטס של רג'י אכן מעלה מגוון אלמנטים "סטפיים" – זריקות בלתי אפשריות, ממרחקים לא מקובלים, לעתים אחרי חסימה או שתיים במסגרת תרגיל ייעודי, אבל גם כזה שמשאיר רק שבריר שניה לשחרור הכדור מהיד.
בנוגע לדראזן (תודה רבה ג'ון), קל להצביע על הקליעות המשוגעות, הזריקות בתנועה, החדירות לצבע, השליטה האבסולוטית בכדור, ההקפצה בין הרגליים, ההתלהבות הילדותית משהו אחרי סלים קשים, ובעיקר התחושה הזו שהבחור קולע כמעט מתי שהוא רוצה בלי קשר למה שההגנה עושה, כלומר לפעמים הוא מחטיא, אבל בין אם החטיא או קלע, זה פחות קשור להגנה, ויותר אליו. חשוב לחדד שהדראזן שאני מתייחס אליו הוא פחות דראזן של הנ.ב.א, ויותר דראזן מלך אירופה. מוזמנים להסתכל איך דראזן של ציבונה קולע 47 נקודות על ריאל מדריד ב-1988. נדמה לי שראיתי את המשחק הזה בטלוויזיה, ופשוט לא האמנתי למה שאני רואה.
במבט ראשון הדמיון בין סטף לסטיב נאש פחות בולט לטעמי מהדימיון לרג'י ולדראזן, אך אף על פי כן נאש – זריז, חכם ומהיר כהרגלו – הצליח להסתנן לרשימת האבות. באיזה מובן הם דומים? – קוטנו של הגוף, דיוקה של הקליעה, השליטה האבסולוטית בכדור, זריזותה של החדירה לצבע, בסקטבול איי.קיו, והנטייה לסגנון משחק מהיר. סטיב קר הסביר זאת יפה.
מה בין הבן לאבותיו?
הבדל משמעותי מאד בין סטף לבין אבותיו הוא העובדה הפשוטה, החותכת, שלסטף יש 4 טבעות אליפות בנ.ב.א בעוד שלאחרים אין (לאן ללכת). רק "אב הבונוס", סטיב קר, זכה בטבעת, וגם זה כרול פלייר ולא כשחקן מוביל.
האם זה מקרי? לטעמי לא, להיפך, פער ההישגים הזה קשור פחות להבדלים ברמת הכשרון בין סטף לבין אבותיו, שגם אם לא היו מוכשרים כמוהו בהחלט היו שחקנים מוכשרים באופן בלתי רגיל, וקשור יותר לשינויים באופי המשחק, ולשיטת המשחק של סטף וגולדן סטייט תחת סטיב קר עצמו.
קרי מוגדר כפוינט גארד, אבל הוא רחוק מלהיות פוינט גארד "קלאסי" כמו אביו נאש. האחרון מחזיק יותר בכדור (נכון, רק 7 שניות או פחות, אבל עדיין, 7 שניות או פחות * הרבה פוזשנים = יותר), ולכן גם מוסר אותו יותר, בעוד שסטף ממעט לגעת בכדור, יחסית לפוינט גארד, ובעיקר זורק לסל או חודר, ובכך סגנון המשחק שלו דומה יותר לשוטינג גארדז דוגמת אבותיו דראזן ורג'י. נכון, סטף הוא לא הפוינט גארד shoot-first הראשון אי פעם, אבל הוא כן, להבנתי, הפוינט גארד הגדול הראשון שהיה יותר שוטינג גארד מפוינט גארד בכל הקשור למשך הנגיעה בכדור, ולכך שלא היה המוסר המרכזי בקבוצה.
יש לציין שרג'י גבוה מסטף ב-13 ס"מ תמימים, ומוטת ידיו ארוכה יותר, מה שמאפשר לו לקלוע "מעל" היריבים שלו גם כשהם יחסית קרובים אליו, בעוד שסטף צריך להתרחק יותר ו/או לשחרר את הכדור מהר יותר. גם במובן זה קרי היה ראשוני – להבדיל מרג'י, בירד, דוראנט, ואפילו מאט בונר, קרי היה אחד "הצלפים הנמוכים המתרחקים" הראשונים. שחקנים שאם אתה שם עליהם שחקן ארוך וכבד מהם, לא בהכרח ינסו לנצל את מהירותם כדי לעבור אותו (ד"ש מטוני פארקר), אלא פשוט ייקחו צעד אחורה, או שלושה צעדים אחורה, ויקלעו מעליו ממרחק לא סביר, או לפחות מרחק שנחשב לא סביר עד להגעתו של סטף.
(איך מאט בונר קשור? ובכן, בכך שהיה צלף גבוה שיכל לזרוק "מעל" יריביו, אבל בעיקר מאחר ולדעתי צריך לנצל כל הזדמנות לציין את מאט בונר. מוזמנים לחלוק עלי בתגובות, למרות שהפעם זה לא יעזור לכם).
כידוע, סטף קלע יותר שלשות מכל אחד אחר בתולדות הליגה. תראו את הרגע שזה קרה, (אחרי שסטף עבר את ריי אלן, שבעצמו עבר את רג'י), רגע שכל כולו משפחה – סטף מקבל חיבוקים גדולים מדל ומקר, רג'י הוא זה שמשדר ומצלם, וכולם שמחים בשביל הילד.
וגם אם לית מאן דפליג שסטף הוא קלע היסטורי, גם את ההישג הזה אני נוטה לייחס בין השאר לשינויים באופי המשחק, שדיברנו עליהם גם בפוסט על אינדיאנה ורג'י כאן.
נדמה לי שהתובנה הזו מתחזקת ככל שאנחנו הולכים אחורה בזמן, ומרחיקים עד לשחקן ה"עתיק" ביותר מבין אבותיו של סטף – דראזן. מכיוון שהכדורסל אז היה כל כך שונה, גם צלף אדיר כמו דראזן זרק בנ.ב.א רק 2 זריקות מעבר לקשת בממוצע למשחק, (וקלע אותן ב-43.7% מהממים), אבל למרות זאת אפילו רג'י כלל את דראזן בטופ-5 של הקלעים בכל הזמנים.
ההבדל העיקרי בין דראזן לסטף, לדעתי, קשור בכך שסטף, והקבוצה שסביבו, הצליחו להפיק יותר מעצם האיום בקליעה של סטף, ומהתנועה הבלתי פוסקת שלו גם בלי הכדור, בעוד שדראזן, לפחות באירופה, שיחק בצורה יותר "קלאסית" כשהוא מרבה להוביל כדור בעצמו, לפחות יחסית לשוטינג גארד.
הפרחים על השינוי הזה בשיטת המשחק של גולדן סטייט יישלחו כנראה לדריימונד גרין וכמובן לסטף עצמו, אבל אני נוטה לייחס אותו בעיקר לסטיב קר.
סיבה ראשונה לכך הינה שאופי המשחק של קרי השתנה משמעותית עם מינויו של קר למאמן הקבוצה, כפי שציינו גם כאן.
סיבה שניה לכך היא שנראה שקר הצליח להבין לפני אחרים, (כן פופ, אני מסתכל עליך), שחלק מהזריקות "הפסיכיות" של סטף הן בעצם זריקות טובות עבור שחקנים כמו סטף, מעטים ככל שיהיו.
זה לא קרה בלי קושי, כן?
אבל זה קרה, וקרה מוקדם יחסית, ואני חושב שזה קשור, בין השאר, לכך שקר הוא צלף אדיר בזכות עצמו, (אאל"ט קר עדיין מחזיק בשיא אחוזי הדיוק משלוש בקריירה לשחקנים שלקחו מעל X זריקות מהטווח, או משהו כזה). כך שהיה לו קל יותר, יחסית כמובן, "לעכל את הטירוף הזה".
סיבה שלישית לכך הינה שהתובנה בסיבה השנייה דלעיל, לא גרמה לקר להסב את קרי לשוטינג גארד. הרי קר יכול היה לחשוב, כשוטינג גארד בעצמו, שזה הדבר הטבעי לעשות בנסיבות הללו. כך למשל עשו מורי וד'אנתוני עם הארדן ביוסטון לאחר שכריס פול הצטרף לקבוצה.
אפשר כמובן לטעון שזה עניין פרטיקולרי לגמרי, שהרי ללוחמים כבר היה שוטינג גארד אדיר, בדמות קליי תומפסון, וגם לא היה מי שיתפוס את מקומו של קרי כפוינט גארד, ושחלק מהנעת הכדור בכלל התבססה על דריימונד גרין, בעוד שאצל יוסטון זה היה הפוך – כריס פול שמח לקחת את המושכות בפוינט, הארדן בהחלט יכול היה לשחק כשוטינג (כמו לפני כן באוקלהומה עם ווסטברוק, ואחר כך בברוקלין עם קיירי), וליוסטון לא היה דריימונד גרין משלהם.
הכל נכון, אבל אני חושב שעל ציר הזמן, אם קר אכן היה מעוניין להסב את קרי לשוטינג גארד, הפרונט אופיס היה מוצא את ההזדמנות לעשות זאת, ולמרות שבמהלך השנים היו שחקנים שיכלו לקחת חלק בשינוי ברוח זו (לבחור את לאמלו במקום את וייסמן בדראפט 2020, ג'ורדן פול, כריס פול הזקן), זה לא קרה.
מה כן קרה? קר פשוט "התיך" את סטיב נאש ורג'י מילר זה בזה, איפטם את הסגנון שלהם לאור השינויים במשחק (שלשות, קצב, סמולבול, דה וורקס), סבל את הטירוף של דריימונד גרין כדי שיהיה מישהו שאינו פוינט גארד שינהל את המשחק, ויצר שחקן, וקבוצה, שלא נראו עד אז.
האם מאמן אחר יכול היה לעשות זאת? אני לא בטוח שכן. לפחות לא באותה נחישות, או באותה מידת הצלחה.
האם שחקן אחר יכול היה לעשות זאת? האם בתקופה אחרת ניתן היה לעשות זאת?
וספציפית, אלמלא היה נהרג ב-1993, בגיל 28 בלבד, האם במהלך השנים הבאות היה דראזן מוצא את הדרך להתקרב לסגנון, לרמה, ולדומיננטיות שאפיינו אותו באירופה? האם ההתלהבות והחוצפה הדראזניות היו גורמות למאמן כלשהו לאפשר לפטרוביץ' לזרוק משלוש ככל שירצה? ואם כן, האם היה בכך כדי להקדים את מהפכת השלשות בליגה, ולו בשנים ספורות?
התשובה, קרוב לוודאי, שלילית – שהרי דראזן, בכל זאת, לא היה הצלף היחיד בליגה, ולמרות צלפים היסטוריים דוגמת בירד, רג'י, נאש ורבים אחרים, המהפכה נאלצה לחכות עוד כ-20 שנה להופעתם של דריל מורי, ג'יימס הארדן, מייק ד'אנתוני, סטיב קר, קליי וסטף.
ובכל זאת, הילד שהייתי אז, והמבוגר שאני היום, על אף לא מעט חילוקי דעות שהתגלעו בינינו עם השנים, שנינו תמימי דעים שאין דבר שדראזן לא מסוגל לעשות על הפרקט. ממש אמונה ביכולתו של דראזן פטרוביץ'.
ואנחנו לא היחידים.
או כשבחור חביב מסתובב בקרואטיה ושואל אנשים, "מי הוא שחקן הכדורסל הקרואטי הטוב ביותר בכל הזמנים, דראזן או קוקוץ'?", (כמעט) כולם – גברים ונשים, קרואטים וזרים, חובבי כדורסל ושאינם כאלה – עונים לו "דראזן". שלושים שנה אחרי, ועדיין (כמעט) כולם "יודעים" שדראזן היה הגדול מכולם, בדרך כלל בצורה בלתי אמצעית, ובלי לציין יותר מדי טיעונים אובייקטיביים לכך. זה אמנם ערוך אבל פשוט גדול.
ולדעתי הדברים נכונים, במידה רבה, גם לגבי סטף, שלעתים מפסיד ולעתים מנצח, אבל, win or lose, רבים מחסידיו, כולל עבדכם הנאמן, מאמינים שהוא (כמעט) כל יכול.
***
נדמה שמי שמבקש לעצמו חלק מהקרדיט לגדולתו של סטף הוא דריימונד גרין, שבאמירה מטופשת, אפילו יחסית לעצמו, הכריז על עצמו כעל גורם הכרחי בהצלחתו של סטף.
האמירה המטופשת הזו כמובן לא זיכתה אותו במקום משלו ברשימת האבות של סטף, ואפילו לא הייתה משמעותית מספיק כדי לזכות אותו במקום משלו בהמשך הסדרה, כשנדבר על החלקים הפחות יפים של האבהות. אני מציין אותה רק כדי לומר שלא כל מי שטוען שהוא אבא של מישהו דובר אמת, ולפעמים אפילו לא צריך בדיקת אבהות כדי להוכיח זאת.
לעומת זאת, סטף, בעצמו דור שני בליגה, יכול בהחלט להפוך לאב גאה לילדים אחרים.
ראשית, אין לי ספק שיש המון ילדים בעולם שסטף פתח עבורם אפשרויות חדשות על הפרקט, הן בסגנון המשחק שלו, שמאפשר גם לילדים רזים ונמוכים להשפיע עמוקות על המשחק, והן בכל הקשור לביטחון שלהם ביכולתם לעשות זאת. אפשר לציין מושגים כגון "דוגמא אישית", "מודל", ושוב, "לגיטימציה". אלמלא סטף אני בספק שהילד החמוד בסרטון להלן היה משחק כמו שהוא משחק.
שנית, מסתבר שקוונטין פוסט הוא בנו של סטף, כשהאחרון, כמו כל אב מסור ומתוזז, "מחזיר אותו הביתה מהחוג".
נכון, קוונטין פוסט כנראה לא יצליח לאמץ את סגנון המשחק של קרי, וגם לא צריך לעשות זאת, אבל הייתי מתייחס ברצינות לסיפור שלו – השאלה איך דמויות מפתח בסביבתך מתייחסות אליך, משפיעה עמוקות על האופן שבו אתה מתפקד, ואם אני חייב להמר, אז סביר להניח שפוסט יצביע על סטף כעל אחד מהגורמים שהשפיעו על הקריירה שלו.
שלישית, על פי רוב סטף נחשב לצלף הגדול בהיסטוריה, ואפשר לתהות האם יקום לנו צלף גדול ממנו בעתיד, ואם כן מתי? אפשר גם לתהות האם ומתי נגיע לקצה היכולת האנושית בכל הקשור לקליעה, והאם מי שירש את מקומו של סטף בכלל יהיה אנושי? על פי הסרטון להלן, נראה ש"הבחור" בתמונה נופל מסטף בכדרור, אך כבר כיום קולע טוב יותר ממנו.
בפרק הבא נדון בהיסטוריה הסוערת של האנדטוקומבוז.
מקורות: בסקטבול רפרנס, פייסבוק, הופס, וויקיפדיה, ועוד ועוד
[…] הבא נעמיק בגנאלוגיה של משפחת […]
הצעתי בפעם הקודמת דברים נוספים שאפשר לראות בדי אנ איי, כמו משפחת בול, ואפשר לתת גם קונטרה עם משפחת בוגס\ווב\בויקינס או ללכת למחוזות הגלן דיוויס\טרקטור טריילר\סופו. רעיון נוסף הוא להשוות רוחבית – את כל מי שקראו לו בייבי, או "הבא" – כמו הרולד מיינר (אאוץ'), או אותו גלן דייויס…
Hold that thought
😉
תודה רבה מאנו, אני ממש מתחבר לסדרה הזאת ולאופן שאתה מנתח את המשחק דרך מילים תכונות ונרטיבים וללא שימוש בסטטיסטיקות.
התמונה של סטפ הילד עם דל, מייקל ודראזן פשוט נהדרת.
למי שלא מכיר את מאט בונר אני ממליץ לרשום את שם המשפחה שלו באנגלית בשורת החיפוש בגוגל ולראות תמונות וסרטונים.
ריי אלן לא אב?
שאלה יפה.
בגדול, לטעמי, אלן הוא יותר צלף שלשות קלאסי ופחות החבילה הכוללת, עם התנועה, החדירה והכל, אז לא ציינתי אותו, אבל זה באמת סובייקטיבי.
בס"ד
תודה רבה, נהדר.
כמו שציינת חלקית – סטף עשה בדיקת אבהות והוא כבר הודה שהייתה התאמת dna לרג'י ונאש.
נכון מאד. עם הצד של רג'י זרמתי לגמרי, עם הצד של נאש לקח לי קצת יותר זמן לראות את האור.
זה דברים שהוא דיבר עליהם לא מעט בראיונות.
נהדר מאנו. ממש כיף לקרוא את סדרת הזו. כמו כן מאט בונר הוא העז
יפה מאנו בואנה הילד שם טוב בן כמה הפוטנציאל?
תודה מאנו
יש סרט נפלא על סטף באפל טי וי שמדבר על התקופה שלו בקולג׳
זה נס גלוי שהוא הגיע לגולדן סטייט ולא נבחר בטעות ע״י מיניסוטה בבחירות ה5 או 6 (עוד יותר מזל שלא נבחר ע״י הקינגס בבחירה 4)
אני לא יודע אם נראה שחקן כמו קארי בעתיד
יש לי קטגוריה של שחקנים – בלתי משוכפלים, חדי קרן שאין שחקן שדומה להם בסט סקילס
מג׳יק, לארי, שאקיל, יוקיץ (למרות שרואים דברים דומים מאוד משנגון), קארי, צ׳ארלס בארקלי ולברון כמובן
זה שחקנים שאין שחקן שאתה יכול להגיד – הוא מזכיר אותו בסגנון משחק
הוא לא…
הם יוניקורן אמיתיים
תודה רבה, MBK, אבחנה יפה מאד על הבלתי משוכפלים, גם אצלי יש כאלה (פרק 11), גם אם הרשימה שלי קצת שונה משלך, אלה שחקנים מיוחדים במינם.
אחלה סדרה מאנו. עונג שבת ומוצאי כיפור כהלכתו
תודה על הפוסט העשיר.
ממש נהדר והסכמתי יותר הפעם מאשר בשניים הקודמים שכללו גם 'תורשות" לא הגיוניות בעיניי
תודה רבה ינון.
ככלל, אי ההסכמות מבורכות ומהוות כר פורה לדיון (אפילו אני לא תמיד מסכים עם עצמי) – יותר ממוזמן לשתף בהן כשהן עולות.
רג'י? כן, בוודאי
דראזן? אולי. לא הקבלה טבעית.
קר, נאש ודל? לא רואה דימיון.
מי שאני בהחלט רואה בהם אבות ישירים, מלבד רג'י, הם מחמוד עבדול ראוף ומארק פרייס.
מחיפוש קצר (עוד לא ראיתי את הסירטון):
https://www.youtube.com/watch?v=z56vctf92G4
מחמוד ממש לא. הוא היה משתמש יותר בסייז שלו כדי לייצר מרווח ולקלוע.
נאש לדעתי זה מאוד ברור. שניהם זורעים הרס ובהלה בכדרור לתוך ומחוץ לצבע. בעיקר שומרים על הכדרור "חי" כדי לא להיתקע בלי אופציות. שניהם אומנים בזה
דווקא מה שסטף דיבר עליו הרבה זה שהלייאפ ביד אחד שהוא לקח מנאש.
איזה סייז? מחמוד גמד.
היה מהראשונים לזרוק שלשות מטווחים אסורים ובנפח זריקות גבוה.
הוא לא זרק בנפח גבוה ובטח לא בדיוק מרשים.
https://www.youtube.com/watch?v=ZUF_up90j9o
כנראה שזכרתי שחקן אחר. זה לא אותו אחד.
נראה שאכן יש דמיון
https://www.youtube.com/watch?v=QTpMNdBaZwM
ממש מעולה. השתכנעתי
אני לא…
למה לא, בעצם?
למה כן? נגיד מעבר להיותו קטן…
לא זרק הרבה לשלוש לא קלע טוב, לא עשה הרבה תנועה בלי כדור. איפה הכן?
הסרטון שאני מתכוון אליו הוא הסרטון של מארק פרייס, אתה מתכוון למחמוד?
כן… על פרייס שהוא במובן מסוים האבא של נאש אין לי השגות כי אז יש העברה בין דורית…
יפה. לא חשבתי על זה ככה.
דראזן לדעתי הכי דומה, גם בגלל הסגנון וגם בגלל ה"אימה" שאוחזת אותך כשהוא עם הכדור ואתה תומך בקבוצה השניה. פשוט פחד אלוהים.
נאש – גם אני לא ראיתי את הדימיון בהתחלה, אבל אם נסתכל על מה שסטף עושה שאינו תוצאה של רג'י, לדעתי נמצא שם הרבה נאש.
דל – הצליפה משלוש. סה טו.
קר הוא "אב בונוס" שנכנס בעיקר בגלל שהוא צלף משלוש וכי לדעתי זה היה רלבנטי באיך שהבין שכדאי להפיק את המירב מסטף.
מארק פרייס – דוגרי, לא זוכר.
מחמוד עבדול ראוף – כנ"ל, אבל אם אני לא טועה יש לו את הפלוס מינוס הכי נמוך בתולדות הליגה לשחקן ששיחק מעל איקס משחקים, או משהו כזה, שזה די הפוך לסטף, אז האבהות הזו כנראה מוגבלת.
תודה רבה מאנו
תודה רבה.
צמרמורת לגבי דראזן.
אין בכלל ספק מי הגדול מכולם. עד היום אני טוען שהמטומטמים בפורטלנד לא הבינו שהוא יותר טוב מקלייד. הטרגדיה הכי גדולה של שחקן כדורסל.
תוהה לעצמי עם ריי אלן לא צריך להכלל אבל אולי יותר כאח ולא כאב ואחת התכונות שנותנות לסטף יתרון על כולם מלבד השחרור קליעה וכל מה שנכתב, זו השליטה האבסולוטית בכדור ואז אולי איזייה תומאס מתאים?
[…] לפרקים הקודמים: 1, 2, 3 […]
[…] הקודמים: 1, 2, 3, 4, 5, 6, […]
[…] הקודמים: 1, 2, 3, 4, 5, 6, 7, […]
[…] הקודמים: 1, 2, 3, 4, 5, 6, 7, 8, 9, […]